לשריפה במנועי בנזין.
מהו בנזין
כמעט קשה להאמין, אולם עד אמצע המאה התשע עשרה לא נמצא לבנזין כל שימוש,
פרט לשימוש מוגבל לצרכי תעשיית התרופות והכימיה, והבעיה הייתה איך להיפטר מהכמויות שיוצרו בתהליכי זיקוק הנפט הגלמי.
כל זאת השתנה עם המצאת המכונית בעלת מנוע השריפה הפנימית.
מנוע זה ניצל את תכונות אנרגית השריפה הגבוהה והיעילה של הבנזין וכושרו להתערבב בקלות עם אוויר.
תכונות אלה של הבנזין הפכו אותו לאבן היסוד של תעשיית המכוניות בעולם.
פיתוח מנוע הבנזין סייע להתפתחות תעשיית הנפט וביסס אותה כאחת מהתעשיות החשובות ביותר בעולם.
בתקופה קצרה יחסית הפכה המכונית מכלי תחבורה של מעטים למוצר עממי המיוצר כיום בסדרות של מיליוני מכוניות כל שנה.
עם ריבוי המכוניות גבר הביקוש לבנזין ועם הכנסת שיפורים במנוע גברה גם הדרישה להעלאת האוקטן.
כאשר גברה המודעות לנושאים אקולוגיים עלתה גם הדרישה להורדת תכולת העופרת בבנזין ולשנוי בהרכבו.
הבנזין מיוצר מנפט גולמי באמצעות תהליכי זיקוק או פיצוח והוא מופק כאחד משורת מוצרים אחרים כגון גז בישול, סולר, מזוט, קורסין המתקבלים מתוך הנפט הגולמי.
ניתן להפיק בנזין גם מחומרים אחרים כגון פחם, או שילוב של גזים שונים, אולם המקור העיקרי והזמין ביותר הוא עדיין הנפט.
מבחינה כימית מהווה הבנזין תערובת מורכבת של פחמימנים שונים מסוג פרפינים, אולפינים וארומטים המכילים בין 4 ל- 12 אטומי פחמן
לכל מולקולה, אך שונים מאוד בהרכבם. לבנזין חייבות להיות שלוש תכונות בסיסיות:
1. הדלק חייב לבעור בצורה יעילה במנוע.
2. יכולת התנעה קלה במזג אוויר קר.
3. אסור למערכת הדלק להשתבש בטמפרטורות גבוהות.
סוגי הדלק נמדדים ע"י אוקטנים וככל שמספר אוקטנים גבוה יותר כך משתפרת איכות הבנזין
ובעקבותיה רמת ביצועי המנוע.